מכתב לסטודנטים והמלצות להתמודדות מאת ד"ר יעל סקה

"ארץ אשר מרדפים קורותיה":  טראומת השביעי לאוקטובר וההתמודדות עמה

ד"ר יעל סקה

ארץ טוֹבָה שֶׁהַדְּבַשׁ בְעוֹרְקֵיהָ
אַךְ דָּם בִּנְחָלֶיהָ כַּמַּיִם נוֹזֵל.
אֶרֶץ אֲשֶׁר הָרָרֶיהָ נְחֹשֶׁת
אֲבָל עֲצַבֶּיהָ בַּרְזֶל.
אֶרֶץ אֲשֶׁר מִרְדָּפִים קוֹרוֹתֵיהָ,
אַלְפַּיִם דַּפִּים וְעוֹד דַּף, עַד שֶׁנִּשְׂרַף
עוֹד מְעַט כָּל חַמְצָן רֵיאוֹתֶיהָ
בִּגְלַל מְרוּצַת הַמִּרְדָּף (לונדון, 1969)

הקטע הנ"ל  הוא בית מתוך שיר שנכתב על ידי ירון לונדון בשנת 1969 והולחן על ידי נחום היימן ז"ל, לאחר מלחמת ששת הימים. מילותיו של השיר מספרות  את סיפורה של מדינת ישראל לאורך השנים ודומה שחמישים שנה אחרי כתיבתו, הוא מדויק מתמיד.

ביום שבת השביעי לאוקטובר ארעה אחת הזוועות הגדולות שידעה מדינת ישראל מיום הקמתה. בבוקרו של יום שבת התעוררנו למראות של טרוריסטים שועטים ברחבי הערים, הישובים ובסיסי צבא, כשהם טובחים, בוזזים, אונסים שורפים ורוצחים ללא אבחנה, ללא רחם, ללא מוסר וללא צלם אנוש. ב"זמן אמת" נחשפנו למסע הרג רצחני כשאנו עדים למראות של גופות, בתים שרופים, אלימות קיצונית, דם ואנשים נסים לכל עבר, כשאחריהם מאות טרוריסטים משולהבים אוחזים נשק חם ומשליטים אימה, הרג והרס. זהו מסע ציד פתאומי ואכזרי שהותיר אותנו עם חוסר יכולת להטמיע- במערך ההכרתי והרגשי את המראות והצלילים שתיעדו עינינו ומוחנו. וככל שהימים נוקפים, נחשפות עוצמתן של הטרגדיות האנושיות שמעלות כאב שמפלח כל איבר ואיבר בגופנו.  תוהים כיצד התרחש אירוע כזה במדינת ישראל בשנת 2023!. אנו עדים למחזה אימה שהוא מחוץ לטווח החוויות האנושיות הרגילות. "חותם המוות" (Lifton, 1967) דבק בנו, כשהוא מערער את המערכת הפסיכו-פיסיולוגית והקוגניטיבית שלנו. תחושת המוגנות האישית התנפצה באבחה והביאה עמה תחושת פגיעות, דריכות, סופיות וקטיעה של כל המוכר והידוע.

האירוע הזה  יטביע חותמו על עולמנו, כיחידים וכקולקטיב. השעות והימים הראשונים עימתו  אותנו עם מנעד רגשות זר ומטלטל. חשוב להבין שאלו תגובות נורמליות למצב שאינו נורמלי. יחד עם זאת, ככל שנוקף הזמן, רוב רובם של האנשים, על אף עוצמת האירוע, יצליחו להתמודד עם החוויה הטראומתית ולהשיב את שיווי המשקל הפנימי, בעיקר באמצעות משאבי התמודדות שיש באמתחתם.

יחד עם זאת, חשוב להבין גם שיש מצבים בהם אנשים מסוימים לא יצליחו להשיב את שיווי המשקל לחייהם ויימצאו בסיכון ללקות בתסמונת פוסט טראומתית הידועה בשמה PTSD. משמעה של תסמונת זו היא כשל בהתמודדות עם החוויה  הטראומתית. הכשל יכול להתרחש בעוצמות שונות ובתחומים שונים. אנשים שלוקים בפוסט טראומה הם אותם אלו שנותרו לכודים בזיכרונות הטראומתיים והם יתקשו להשיב את החיים למסלולם התקין. עבורם, משמעות החיים השתנתה ללא היכר. הם עשויים לחוות אירועים דיסוציאטיביים כדוגמת הזיות, פלשבקים, חלומות טורדנים, מחשבות על האירוע הטראומתי ועוררות של המערכת הפיסיולוגית והפסיכו-נפשית ועל רקע זה האדם יעשה מאמצים גדולים להימנע מכל מה שמזכיר לו את האירוע. הוא ינסה בכל כוחו להדוף את הזיכרונות המבעבעים והדיאלקטיקה הזו בין פולשנות של הזיכרון הטראומתי להימנעות ממנו, מותיר את האדם עם תחלואה, הפרעות מצב רוח, הפרעות קשב, עצבנות, קיהיון רגשי, דיכאון, הפרעות שינה ועוד. הטראומה ו"חותם המוות" יוצרים הוויה של "אין" ושל התרוקנות. ישנם גורמי סיכון (Risk factors) שעשויים לתרום להתפתחות פוסט טראומה, כדוגמת, העדר תמיכה חברתית, תחושת אשמה, פסימיות קיצונית, טראומה קודמת, נטייה מוקדמת לדיכאון, חרדות או הפרעות נפשיות ועוד...

לכן, על מנת להימנע ממצבים סבוכים ומאתגרים אלו, נדרש מאמץ רגשי, מחשבתי והתנהגותי ולמפות את גורמי ההגנה אשר יסייעו ואפילו  עשויים להוביל להטמעת האירוע, לקבלתו, למשמעות חיים ואף לצמיחה. חשוב לציין שכל אדם מתמודד בדרך שהיא ייחודית רק לו. ומה שנכון עבור אדם אחד אינו בהכרח נכון בעבור האחר. תהליך ההתמודדות הוא מסע אישי, שבמהלכו כל אדם צריך לתור אחר הכלים שעובדים עבורו.

 ובכל זאת, קיבצתי מספר עצות שעשויות לסייע:

• הפחתת העוררות הפסיכו-פיסיולוגית- טכניקות כדוגמת: נשימות, דמיון מודרך, מדיטציה, ספורט, יוגה ועוד ידועות כמסייעות לבריאות הפיסית והנפשית.  הן מפיגות לחץ וחרדה, משפרות איכות שינה, מאזנות הורמונלית, מורידות רמות של הורמונים שעולים בזמני לחץ, כמו קורטיזול, מסייעות בייצור אנדורפינים ומסייעות בהשבת האיזון והרגיעה למערכת העצבים.
• צריכת תקשורת- השפעת התקשורת בהשבת שליטה והפחתת חרדה הנה רבה. אנו מתעדכנים בחדשות, שומעים פרשנויות, מבנים את סיפור המקרה ועוד... יחד עם זאת, השידורים המתמשכים והאינטנסיביים מעוררים שוב ושוב את מערכת העצבים, חושפת אותנו לסיפורים אנושיים קשים, יוצרת מצבים של אי ודאות ולכן עשויה להחליש את מנגנון החוסן. הכל עניין של מינון.
• העצמי- תאפשרו לעצמכם להתעסק בדברים שמרגיעים אתכם ומשרים עליכם אווירה נעימה: שמיעת מוזיקה, טיפול בגינה, בישול וכל דבר שהנו בעל משמעות עבורכם.
• תמיכה חברתית- הקיפו את עצמכם ברשת חברתית תומכת שמאפשרת קבלה של חום, האזנה לא שיפוטית, שותפות, הסחת דעת, אמפתיה ועוד. ידוע שחווית שותפות הגורל, הסולידריות והערבות ההדדית הן בין הגורמים המשמעותיים שעשויים למתן את ההיבטים המשבריים של האירוע. תמיכה חברתית- בטווח הקצר והארוך, הפורמאלית והבלתי פורמלית צריכה להיות מותאמת לצרכיו של האדם. יש אנשים שזקוקים לסיוע אינסטרומנטלי-טכני כדוגמת סיוע כלכלי, הענקת מידע ויש אחרים שזקוקים יותר לתמיכה אקספרסיבית-רגשית. חשוב גם לציין שתמיכה חברתית נעדרת/לא יעילה עשויה להעצים את החוויה הטראומתית, וליצור כרוניות של הטראומה, מצוקה, בדידות וכעס.
• בין רוחניות לדתיות- בין אם הנכם אנשים מאמינים ובין אם לא. שאו תפילות והתחברו לממד הדתי/רוחני. התפילה מאפשרת להביע משאלות לב, לחשוף את המצוקות והפחדים ולבקש סיוע. אמונה דתית הנה אחד המשאבים המשמעותיים הידועים כמגנים על האדם. קיימת תמימות דעים בספרות המחקרית שאנשים שהנם בעלי אמונה דתית מתמודדים בצורה טובה יותר עם חווית הטראומה. הם כועסים פחות, מלווים פחות בתחושת אשמה ומפתחים פחות פוסט טראומה. האדם המאמין/הדתי מחזיק בהנחות עולם המסייעות לו להטמיע את האירוע, לעבד אותו ביתר קלות ולהשלים עמו. הפניה לישות האלוקית מסייעת בקבלת מענה לשאלות שאין עליהן מענה הגיוני. כיצד נוכל להטמיע ולהכיל את עוצמת הרוע בכלים רציונליים?
• מכניזם ההתמודדות- תהליך ההתמודדות הנו רב שלבי ומעגלי- בטווח הקצר האירוע יעורר מנעד של רגשות מייאוש לתקווה מאמונה לחוסר אמונה ומחוזק לחולשה. הנפילות הרגשיות והתנודתיות הנן חלק טבעי וברור מתהליך ההתמודדות עם אירוע בסדר גודל כזה.
• בין המרחב האישי- ללאומי- אף אחד מאיתנו אינו באמת יודע כיצד יראה היום שאחרי ומהן ההשלכות של האירוע על חיינו. יחד עם זאת, הזיכרון ההיסטורי של העם היהודי וזיכרון השואה הנם עדות מוחשית לחוסן הלאומי  שלנו לצמוח מתוך החורבן ולעלות מתחתית שאולה.

הבית האחרון של השיר עמו פתחתי, מתמצת בצורה טובה את התפילה שכולנו נושאים לעתידנו האישי והקולקטיבי.  

תֹּם הַמִּרְדָּף מִסְתַּתֵּר בַּנְּקִיק
וּמַצְפִּין אֶת פָּנָיו בְּמַחֲבוֹא, בְּמַחֲבוֹא,
אַךְ לְסוֹפוֹ הוּא יָבוֹא כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ
אֲשֶׁר מִמִּזְרָח הִיא תָּבוֹא.
אָז לֹא יוֹתֵר אִמָּהוֹת תְּקוֹנֵנְהָּ
וְלֹא עַל בְּנֵיהֶם הָאָבוֹת, כֵּן הוּא יָבוֹא
וְרַגְלֵינוּ עַד אָז לֹא תִלְאֶינָה
לִרְדֹּף בְּעִקְבֵי הַתִּקְווֹת.

***מוקדש לזכרם של הנרצחים והנופלים "בשבת השחורה" ולסטודנטים שלמדו במדור לזרועות הביטחון: אברהם הנקין, אלכסיי שמקלוב, יוסף טהר ודרור אלטון. יהי זכרם ברוך.